בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת ע. מילר) , מיום 30.1.2012 , בתמ"ש 25919-09-11 , לפיה נדחתה בקשת המבקשת לדחייה תובענת המשיבים להסדרת קשר בינם לבין ילדי המבקשת הקטינים, על הסף.
העובדות הצריכות לעניין
המבקשת הינה בתה הביולוגית של המשיבה 2 . הוריה הביולוגיים של המבקשת התגרשו כשהייתה המבקשת כבת שנה . לאחר הגירושין התחתנה אימה, המשיבה 2 , בשנית , עם בעלה כיום הוא המשיב 1. המשיבה 3 היא ביתם המשותפת של המשיב 1 והמשיבה 2 , אחותה למחצה של המבקשת.
למבקשת ולבעלה שלושה ילדים, ילידי השנים 1998 ,2001 ו-2004 (להלן:
"הקטינים").
הגם שהצדדים חלוקים על מידת אינטנסיביות הקשר שהיה בין הקטינים למשיבים (בעוד שהמבקשת מתארת קשר מינורי של מפגש של פעם בשבוע למספר שעות לכל היותר, אך גם מודה בחגיגת חגים ספורים יחדיו ואף בנסיעה לחו"ל של המשיבה 2 עם הקטינים - המשיבים מתארים קשר אינטנסיבי הרבה יותר) - אין מחלוקת על קיומו של קשר.
לפני מספר שנים נותק הקשר בין הקטינים למשיבים. הגם שהצדדים חלוקים על המניע לניתוק הקשר (בעוד שהמבקשת טוענת שהניתוק עולה בקנה אחד עם רצון הקטינים , המשיבים טוענים כי הניתוק נגרם בעקבות מחלה בה לקתה המבקשת והפוגעת בתפקודה הקונטיבי) אין מחלוקת , כי ניתוק הקשר נעשה ביוזמת המבקשת והיא מנעה כל נסיון מצד המשיבים לחידושו .
לאחר שמספר נסיונות לחידוש הקשר לא צלחו, פנו המשיבים , ביום 26.6.2011 ,לבית משפט קמא והגישו בקשה ליישוב סכסוך בהתאם לתקנה 258כא1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המשיבים והמבקשת זומנו ליחידת הסיוע, אולם המבקשת סירבה לכל גישור.
בנסיבות אלו, הגישו המשיבים , ביום 13.9.2011, תובענה לקביעת סדרי קשר בינם לבין הקטינים.
המבקשת מצידה הגישה בקשה לדחיית התובענה על הסף. בבקשה נטען,כי שיטת המשפט בישראל לא מכירה בזכות של סבים/סבתות/דודים לקשר עם קטין שלא בהסכמת הוריו ולא ניתן לכפות קשר זה בניגוד לרצון ההורים. לפיכך התבקשה דחיית התובענה מהיעדר עילה והיעדר יריבות.
ביום 30.1.2012 קיים בית משפט קמא דיון בבקשה. במסגרת הדיון שטחו ב"כ הצדדים את טענותיהם. בסופו של הדיון החליט בית משפט קמא , כי יש מקום לבדוק האם טובת הקטינים בחידוש הקשר, חרף התנגדות הוריהם, ולא לדחות את התביעה על הסף. בית משפט קמא הזמין תסקיר סעד "
אשר יפרט את מצב המשפחה הגרעינית, ישוחח עם כל אחד מהקטינים, יבדוק את רצונם, ישוחח עם הסבתא, וימליץ האם טובת הקטינים לחידוש הקשר הזה, למרות ההתנגדות של ההורים, והאם המלצה כזאת, ככל שתתקבל, היא מעשית" (ס' 5 להחלטה).
המבקשת לא השלימה עם החלטה זו והגישה את בקשת רשות הערעור שלפניי.
בקשת רשות הערעור הונחה בתחילה לפני חברתי כב' השופטת שטופמן, שביקשה את תגובת המשיבים לה (החלטה מיום 4.4.2012). לאחר קבלת התשובה קבעה כב' השופטת שטופמן את הבקשה לדיון ליום 11.9.2012. ביום 15.7.2012 הגישה ב"כ המבקשת בקשה לדחיית הדיון לחודש נובמבר 2012 , מאחר שבמועד שבו נקבע הדיון היא צפויה לשהות בחופשת לידה. הבקשה הוגשה ללא הסכמה מצד המשיבים. בשלב זה, בעקבות שינוי בסדרי עבודתה של השופטת שטופמן, הועבר התיק לטיפולי. בהחלטה על גבי הבקשה לדחיית הדיון בקשתי את התייחסות הצדדים לאפשרות לפיה תינתן רשות ערעור והבר"ע תידון כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ההכרעה תיעשה על פי הבקשה והתשובה -- ובכך יתייתר הדיון שנקבע. צד המתנגד למתווה התבקש לנמק התנגדותו. המשיבים הסכימו למתווה האמור בהודעה מיום 19.7.2012. המבקשת הסכימה חלקית למתווה וביקשה כי בית המשפט יקבע דיון מחודש נובמבר 2012 ואילך וזאת כדי שלא תפגע "
זכותה הבסיסית והיסודית של המבקשת שיהיה לה יומה כדבעי בבית המשפט" (הודעת המבקשת מיום 22.7.2012).
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על מכלול צרופותיהן, אני מוצא לנכון לדחות את הבקשה, בהתאם לתקנה 407(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לתוצאה זו הגעתי לא לפני שהגעתי לכלל מסקנה לפיה לא תפגע כל זכות דיונית של המבקשת בביטול הדיון ובהכרעה על בסיס הבקשה והתשובה לה, שכן הסוגיה העומדת בבסיס הבקשה הינה משפטית בלבד וכל טענות הצדדים נשטחו והובאו באריכות בכתבי טענותיהם.
כידוע, בגדרה של בקשת רשות ערעור, יש להצביע על טעם ש ראוי בגינולהעניק למבקש רשות ערעור.
(לטעמים בגינם יתן בית משפט רשות ערעור, ראה: רע"א 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פד"י לו (3) 123; ר"ע 723/85
אסתר גביש נ' קצין התגמולים
, פד"י לט (4) 760.
לא ניתן לומר, שהמקרה דנן מעלה שאלות הנופלות לגדרם של המקרים בהם יתערב בית משפט של ערעור. השגות המבקשת, אינן חורגות מגדרו של מקרה זה, ואף לגופם של דברים, לא ראיתי כל פגם בהחלטת בית משפט קמא.
לגישת המבקשת, לסבתא, היא המשיבה 2, אין מעמד בביהמ"ש לתבוע סדרי ראייה, אלא בסיטואציה המפורשת בסעיף 28א' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962(להלן "
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות"). סעיף 28א' מקנה סמכות לבית המשפט לקבוע סדרי ראייה בין סבים לבין נכדיהם, כאשר הורה של הנכדים (אב או אם) נלקח לבית עולמו. מכאן לומדת ב"כ המבקשת שכאשר שני ההורים של נכד בחיים, אין לסבתא מעמד. הדברים נכונים שבעתיים לגבי המשיב 1 , אשר בינו לבין הקטינים אין כלל קשר ביולוגי, ולגבי המשיבה 3, שהינה אחותה למחצה של המבקשת. הפסיקה לא הכירה בזכותו של בן זוג של סבתא או בזכותה של אחות אם הקטינים לתבוע הסדרי ראייה .
עיון בהחלטת בית משפט קמא מלמד, כי בית משפט קמא לא קבע כל הלכה לפיה, למשיבים, מעצם קרבתם המשפחתית לקטינים, קם מעמד לעתור להסדרי ראייה עמם. בית משפט קמא בהחלטתו ציין במפורש, כי "
ידוע כי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות אינו נותן מעמד אלא לסבים שהם הורי הורה שנפטר". ברם, בית משפט קמא נימק את החלטתו שלא לדחות את התביעה על הסף בכך שבמקרה דנן "
מדובר בניתוק קשר שהיה קיים בעבר ברמה כזו או אחרת, והטענה היא, כי אין זה לטובת הקטינים לנתק את הקשר שהיה קיים, ובכלל לא להיות בקשר עם משפחה מורחבת". (ס' 4 להחלטה). היינו, בית משפט קמא בחר שלא לסלק על הסף את התובענה, מהטעם היחיד שאולי יתברר שהסעד המבוקש בתובענה, חידוש הקשר בין המשיבים לקטינים, הוא סעד
שנדרש לשמירת טובתם של הקטינים. כך יש לקרוא גם את ההוראות האופרטיביות שנתן בית משפט קמא במסגרת ההחלטה: הזמנת תסקיר שיפרט את מצב המשפחה הגרעינית, עורכי התסקיר
ישוחחו עם הקטינים ויבדקו את רצונם, ישוחחו עם הסבתא - ואז יתנו את המלצתם "
האם טובת הקטינים לחידוש הקשר הזה" ובמידה ותתקבל המלצה כזאת - האם היא מעשית ( ס' 5 להחלטה). מההוראות שניתנו עולה במפורש, כי לנגד עיני בית משפט קמא עמד רצון הקטינים וטובתם בחידוש הקשר עם המשיבים ולא רצון האחרונים - לא זכות קנוייה למשיבים אלא זכותם של הקטינים ואם רצון זה עולה בקנה אחד עם טובתם והוא ישים בנסיבות העניין, לנוכח התנגדות הוריהם, האפוטרופסים הטבעיים עליהם.